סיפורי ילדים

לחתום באצבעות

מצב הרוח המשפחתי בבקרו של יום חמישי היה סגריר ומעונן ביותר. בשעות הבוקר המוקדמות אמא התעוררה ולתדהמתה הרבה גילתה שבלילה בלילה, כשכולנו ישנו כהרגלנו בנחת  ובשלוה, נכנסו גנבים לביתנו דרך דלת החצר ויצאו דרכה  בשקט מופלא כלעומת שבאו כשהם לוקחים איתם שלל רב: כלי כסף, תכשיטים, ואפילו מעטפה עם סכום כסף שנשמר עבור נסיעה לרבי.

אבא לא הפסיק לומר ש "הכל משמיים ורק צריך לחשוב טוב ולקוות לטוב, אמא ניסתה לנחם ולהרגיע אותנו שבעזרת ה' הכל ימצא ויוחזר הביתה, ושניהם ביקשו והזכירו לנו משך כל הבוקר: "אל תיגעו בכלום!  שום חלון או דלת, שום חפץ או רהיט ואפילו לא בקירות, אנא אל תגעו!"

את פישרה של ההוראה הבנו בשעה 7:00 בבוקר. זוג שוטרים חביבים נכנסו הביתה, תחקרו את אבא ואמא ומילאו ניירות- (המון) ואחר כך הזמינו אותנו להתקרב אליהם אבל,,כמובן "רק לראות, ו… רגע גם לא לגעת בכלום".

השוטרים הוציאו מתיקם אבקה והחלו לפזר אותה על סורגי הדלת הפרוצה, על השולחן הסמוך, על זגוגית החלון, על המדפים ודלת הוויטרינה וכמעט בכל מקום בו חשדו שהגנבים נגעו.

תוך רגעים מספר אפשר היה לראות סימנים משונים על רקע האבקה.

"אלו טביעות אצבעות"- הסביר לנו השוטר והן יעזרו לנו לנסות ולגלות איפה נמצא השלל…